פרס פראט ניתן לעיתונאים ואנשי תקשורת על סיקור עיתונאי מצטיין בנושאי סביבה וחברה. מטרת הפרס לעורר מודעות בקרב התקשורת והציבור הישראלי לסוגיות הסביבתיות בישראל על הקשריהן החברתיים, הכלכליים, התרבותיים והערכיים.

פרס פראט ניתן זו השנה השמינית ברציפות. יוזמי הפרס הם מרכז השל – המכון ישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית וקרן פראט. בעבר זכו בפרס: ניצן הורוביץ – ערוץ 10, מייקי דגן – עורך המגזין דה מרקר, חיים ריבלין - ערוץ 2 ,צפריר רינת – עיתון הארץ, עמיר בן דוד – ידיעות אחרונות ועוד.

 בראש ועדת השיפוט עומד פרופ’ יחיאל לימור ממכללת שנקר וחברים בה טליה אהרוני – מנכ”ל מעלה, נאור ירושלמי – סמנכ”ל חיים וסביבה – אירגון הגג של אירגוני הסביבה , ד”ר אילון שוורץ - מנכ”ל מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית , פיטר אדלר- מנהל קרן פראט בישראל , שרון קנטור – כותבת, עיתונאית, אמנית

הזוכים בפרס פראט לתקשורת וסביבה על פעילות עיתונאית בשנת 2009 הם:

הזוכה במקום הראשון בקטגוריית תקשורת מקומית הוא גלעד מורג, כתב עיתון “ידיעות ראשון”, “ידיעות רחובות” ואתר האינטרנט “MYNET“.

מנימוקי השופטים:

גלעד הוא כתב שטח, שטיפולו היסודי בנושאי סביבה מביא את הנושא פעם אחר פעם לשער עיתון, ובכך הוא מקדם מאד את המודעות לנושא ואת ההכרה בחשיבותו. הפרס ניתן, בין היתר, על כתבה מקורית במיוחד על בסיס באזור בית דגון שננטש ע”י צהל לפני כעשר שנים והפך למפגע סביבתי אדיר. כתבה זו של גלעד משלבת שאלות נוקבות ממספר תחומים. הצלחתו להביא את הנושאים הסביבתיים לשער העיתון מעידה על עבודה עיתונאית יסודית ומקיפה, יכולת ליצור את ההקשרים הרחבים יותר, והצפת הנושא בפני המערכת כך שתכיר בחשיבותו ובמרכזיותו, ותיתן לו בולטות ראויה.

הזוכה במקום הראשון בקטגוריית תקשורת מקוונת - מקום הראשון: אמיר כרמל

מנימוקי השופטים:

רענן ומקורי, מוגש בצורה ידידותית, גישתו מאופיינת ב”חשוב עולמית פעל מקומית”, פועל במציאות ומנגיש את משבר האקלים למדרכות של תל אביב, ממחיש את כוחם של בלוגרים להשפיע על המציאות.

הכותב מצליח לזרוע לא מעט הומור על הנושאים הסביבתיים שלעתים יכולים להיתפס כ”כבדים”.

מספיק לשמוע את הכותרת “מצדי שיחנקו כל צבי הים” כדי להבין.

בקטגוריית תקשורת סטודנטיאלית/קהילתית זכו התלמידים המפעילים את רדיו תיכון “אשל הנשיא” -

מנימוקי השופטים:

אלמלא הקול הצעיר של המרואיינים,המאזין התמים עשוי לחשוב שהוא “נפל” על תחנה של רדיו ארצי דוגמת קול ישראל או גלי צהל – המרואיינים מגוונים ורבים – מאנשי אקדמיה, דרך אנשי צבא ובעלי תפקידים ועד לאזרחים מן השורה, המראיינים הצעירים מגלים בקיאות בחומר לצד מתן כבוד למרואיינים, נושאי הסיקור הינם מגוונים ולא נופלים לקלישאות הסביבתיות וכל התחושה היא של רעננות, לגיטימציה אדירה לתחום איכות הסביבה ורצון של המאזין התמים להאזין עוד ועוד

אין ספק שרדיו אשר נותן ביטוי כה רחב לנושא הסביבתי מקדם מגמה מבורכת של הגוף העומד מאחוריו ועל כך בחרנו להעניק את הפרס לרדיו תיכון אשל הנשיא – כן ירבו!

ובפרס פראט לתקשורת ארצית זכה אביב לביא ממעריב

מנימוקי השופטים:

אביב אמנם זוכה על כתבות שלו שהוגשו לתחרות פראט והתפרסמו בעיתון “מעריב”, אולם פעילותו הסביבתית התקשורתית היא מתמשכת וחורגת הרבה מעבר לגבולות של העיתון שבו הוא עובד כיום. פעילות זו כוללת, בין השאר, גם את תכנית הרדיו שלו, הרצאות וראיונות, הופעות בטלוויזיה בנושאי סביבה וכן בפעילות נמרצת וקבועה למען איכות הסביבה.

כך כתב אביב במאמר, שכותרתו היתה “פיגור סביבתי”, ואשר התפרסם לפני חודשים אחדים באתר “העין השביעית”

“נושאי סביבה נוטים להכיל שני רכיבים מטילי אימה בעיניים של עורך חדשות ממוצע: הם עתירי ידע, ועתירי תהליכים. לכאורה (אבל רק לכאורה), לא בדיוק החומרים שמהם עשויה פצצת רייטינג. למעשה, עם קצת מאמץ עריכתי וכישרון סיפורי, החומרים הללו – מזיהום אוויר ועד אנטנות סלולריות, מחומרי הדברה בירקות ועד ביוב שזורם לים, מתחבורה ציבורית ועד השאלה איזה מים הכי כדאי לשתות – מעניינים את רוב הציבור ורלבנטיים לחייו הרבה יותר מאשר עוד כתבה על סיעת המורדים בעבודה”

ואכן אביב מצליח לעבור משוכה זו פעם אחר פעם ולהביא לידיעת הציבור נושאים אלו ולהגישם בעומק, בהומור, ובשפה קליטה ובהירה.

על פעילותו המתמשכת והרחבה בתקשורת, על היותו אחד מחלוצי הכותבים בנושאי סביבה ועל תרומתו החשובה להבאת תחום הסביבה לתודעת הציבור הרחב בישראל - אנו גאים ונרגשים להעניק לו את פרס פראט לשנה זו.

פרס הערכה מיוחדת על פעילות פובליציסטית וספרותית למען הסביבה ניתן לסופר ולפובליציסט מאיר שלו

מאיר שלו כותב מזה שנים רבות טור אישי ב”מוסף לשבת” של העיתון “ידיעות אחרונות”, ופרסם עשרות ספרים: רומנים, ספרי עיון והומור, וספרי ילדים. לפעמים הטבע, יופיו של הטבע, משמעותו של הטבע, וחשיבות שמירת הטבע הוא עצם נושא הכתיבה, ולפעמים הוא פשוט שזור בעיסוקו בנושאים אחרים, רק קצת מתחת לפני השטח. לפעמים הכתיבה שלו באה מתוך התקוממות מצפונית-פוליטית למעשה עוול או איוולת, כלפי אדם או כלפי האדמה, לפעמים מתוך געגוע לנופים שפעם היו ועוד מעט, אינם. כמו שכתב בספרו, יונה ונער: “הארץ ארץ קטנה והגעגועים געגועים עזים”. ועוד הוא כותב: “אנשים שמים לב, לשמחתי, שאני נטוע היטב בשתי רגליים בתוך הנוף והטבע של ישראל…אין היום הרבה סופרים בישראל שיש להם קשר בלתי אמצעי אל הנוף ואל הטבע ואל האדמה ואל האבן ואל הצמח ואל העוף”. בטורו, כמו בספריו, הוא לא רק מביע אהבה בלתי אמצעית לטבע ולנוף, פליאתו מיופים, וחשיבותם כשלעצמם, אלא הוא ממקם אהבה זו במערכת תרבותית-ערכית מפוקחת וביקורתית כלפי כל החברה כולה, כאשר פיתוח הרסני של הארץ, ורמיסת הטבע הם קשורים קשר הדוק לתהליכים מזיקים אחרים, בביטחון, בכלכלה, בחינוך ובכלל, שמביאים לידי דרדור המדינה והתפרקותה.

מאיר שלו הוא קול קורא במדבר האהוב עליו, ומי ייתן ויזכה לאוזן קשבת לא רק בציבור אוהדיו הרבים, אלא גם בקרב מקבלי החלטות אשר חורצים את גורל הארץ והחברה.